בין נח לאברהם - בין המבול וקשת הברית

בניסיון להדביק את הקצב של קריאת פרשיות השבוע, החלטתי לחבר בין 

                                    פרשת נח לפרשת לך לך,

 ועל הדרך הבנתי שבעצם מדובר בשני סגנון חיים.

ואנו מתבקשים לבחור האם נח לנו לשוט על פני החיים או לצרוב את כפות רגלינו בדרך לתיקון עולם.

אבל כמו שספר קוראים מבראשית כך אתחיל ב:

                               "אלה תולדות נח, נח איש צדיק תמים היה..."

אך בניגוד לתולדות אבותינו, אין פירוט של אבותיו או בני משפחתו, כאילו נתלש אי שם ונפל לתוך הכתוב

.אין לו ארץ או שבט נאמנות, ואולי זו הסיבה שאיננו מנסה לתקן את העולם,

 איננו מתפלל על גורל שכניו אלא מציית לצו הישרדות.

אדם שטבעו חסר שורשים ועל כן מוכן לצוף על פני מים סוערים ולבסוף להיפלט אל חוף מבטחים.

איננו פוגשים בו חמלה כלפי האבדון של שכניו, או החיות שלא נכנסו לתיבה.

וכאשר התיבה שלו נוחתת על הר אררט, הוא לא שותל חיטה וזיתים, 

אלא דווקא כרם ענבים, שיהיה לו מלאי של שיכר.

ואולי דווקא סופו מעיד על תחילתו,

 הוא שורד את המבול

 אך לא בא לתקן את העולם אלא ממהר להשתכר.

ממהר לברוח מהמציאות אל שכחת היין, 

ועל כן הסיפור מסתיים בסירוסו של נח 

ואבא שמקלל את בניו ונכדיו עד קץ הדורות.

נח הצדיק התלוש לפני המבול נשאר שיכור ללא שורשים, ללא חזון לעתיד וללא חמלה.

לעומתו אברהם פותח מסע אחר לגמרי, גם הוא יוצא אל הלא נודע בעקבות צו אלוהי:

              לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך אל הארץ אשר אראך.."

אך בשונה מנח, נדודיו אינם בריחה אלא חיפוש משמעות.

אברהם לא מתנתק משורשיו אלא נושא אותם עמו:

"ויקח אברם את שרי אשתו ואת לוט בן אחיו .... ואת הנפש אשר עשו בחרן..."

זהו אדם שנע אך איננו תלוש.

 הוא נודד מתוך רצון להקים חיים חדשים, להכות שורש במקום לא נודע ולהפרות אותו בתודעה מוסרית חדשה.

בעוד נח בונה תיבה כדי לשרוד את חורבן העולם, אברהם בונה מזבח בכל מקום שבו הוא עובר.

 אקט של התיישבות רוחנית, יצירה של זיקה בין שמים לארץ.

אברהם הוא מהגר שזוכר מאין בא ולכן מסוגל לדעת לאן ללכת.

רק מי שמכיר את שורשיו, את הוריו ואת ארץ מולדתו יכול להפרות מקום חדש.

ואם נח הוא צדיק שבורח מן העולם , הרי שאברהם הוא צדיק שבונה עולם,

                             יחי ההבדל בין הישרדות לגאולה.

ואם כבר גלשתי בין פרשיות ודורות,

 אזי גם בימינו ישנם מנהיגי נח, שמבקשים לבנות תיבת הצלה פרטית ולהפליג בה אל חוף מבטחים.

אך עדיין ישנם אנשי אברהם שמבקשים להציל את העולם,

 לא בטיסה בשמי התכלת ונחיתה זמנית בנמל תעופה מפואר,

 אלא לכתת רגלים בבוץ ואבק דרכים.

ורק מנהיג שמוכן לצעוד יחף על האדמה, לדעת את כאב הדרך ולשמוע את זעקת עמו, יוכל להוביל את עמו -

                                      "מן המבול אל הברית"