קוסמת או כוסמת? המדריך למכשפה הקולינרית המודרניתמאחר והתרבות המודרנית הכריזה מלחמה טוטאלית על הגלוטן, נראה שרוח גאונית של הטבע החליטה לשלוף שפן מהכובע ויצרה את הקוסמת (או בשמה התקני, והפחות מכושף: כוסמת). והיא אכן עושה קסמים.כדי לעשות סדר בבלגן ולמנוע טעויות זיהוי מביכות במרכול, הנה מורה נבוכים קצר בין שתי גרציות שלעיתים קרובות מתבלבלים ביניהן: כוסמת לעומת כוסמין.הזיהוי הפלילי: מי את, כוסמת (Buckwheat)?תעודת זהות: היא אינה חיטה כלל, ואפילו לא דגן אמיתי.קשרי משפחה: היא שייכת למשפחת הארכובית, מה שהופך אותה לבת דודה גאה של הריבס (רוברבר) והחמציץ.פרופיל רפואי: נטולת גלוטן באופן טבעי לחלוטין.רב-גוניות: נאכלת כגרגרים, כקמח באפייה, או כאטריות (סובה יפנית, למשל).ומצד שני: כוסמין (Spelt)תעודת זהות: סוג עתיק של חיטה, השייך למשפחת הדגניים.רכיבים פנימיים: מכיל גלוטן! קרוב גנטית לחיטה המודרנית.שימוש: לחם, פסטה, עוגות ומאפים.סיכום ביניים בנקודות (ראש בראש: כוסמת מול אורז לבן):בקרב הגלדיאטורים של התזונה, הכוסמת מביסה את האורז הלבן בלי להתאמץ: היא מכילה יותר חלבון, יותר סיבים תזונתיים, עשירה בהרבה במגנזיום, מנגן וברזל, ומשביעה לאורך זמן. ניצחון מוחץ בנקודות.שיעור בהיסטוריה וגאוגרפיה: השעיר לעזאזלמעניין לראות איך עמים שונים נתנו לכוסמת שמות שונים, שתמיד מנציחים את "הזרים" שמהם הם הכירו אותה לראשונה:ברוסית: היא נקראת "היוונית" (Гречка), כי הנזירים היוונים הביאו אותה למנזרים.בפולנית: Gryka (מאותו שורש יווני).בגרמנית: Buchweizen ("חיטת האשור"), בגלל צורת הזרעים הדומה לאגוזי עץ האשור.באנגלית: Buckwheat, שם שהתגלגל והשתבש מהגרמנית.ולסיום סיפור ששמעתי מסבתי אדל:אתנה ושק הזרעים האבודלפני שנים רבות, כאשר האלים עדיין נהגו לטייל בין בני האדם, נשאה האלה אתנה שק קטן קשור בסרט זהב. בשק לא היו אבני חן, לא מטבעות כסף ואפילו לא קסמים רבי עוצמה. היו בו זרעים קטנים, כהים ומשולשים."אלה זרעים של חוכמה," אמרה אתנה לינשוף שישב על כתפה.הינשוף מצמץ בעיניו הגדולות, הביט בשק ואמר: "זרעים של חוכמה? המפקדת, עם כל הכבוד, זה נראה כמו אוכל".אתנה חייכה. "זה מפני שלפעמים, ידידי הנוצתי, החוכמה מתחילה דווקא בקערה חמה."וישנם אינספור מתכונים מפוארים, מתוחכמים וטעימים לכוסמת – החל מפטריות ובצל מטוגן ועד לקציצות מתוחכמות, ואותם אכין ואציג לכם בנפרד.אך היום, כמחווה נוסטלגית לסבתי אדל ז"ל, אני בוחרת להסתפק במעדן הילדות האולטימטיבי, המאכל שמחזיר את הזמן לאחור: כוסמת חמה ומלוחה (כמובן!), שוחה בתוך שלולית של חלב קר.שילוב הטמפרטורות והטעמים הזה הוא הקסם האמיתי. בתיאבון!
