פרשת מטות - במבט שונה
חלפה עוד שנה ושוב הגענו לפרשת
"מטות"
הייתי שמחה להתעסק בשאלת ההבטחות והנדרים בהם מתחילה הפרשה,
ומי ומתי יכול לבטל או לשנות את נדריו. אך לצערי המציאות נותרה דווקא בידי "אל נקמות "
ומנהיג זועם וקוצף, ודורש נקמה.
ואם לא הייתי מכירה את הפסוקים משחר ילדותי , אזי הייתי בטוחה שמנהיג קנאי ומרושע כתב את הסיפור.
אולי אני טועה ולא הבנתי נכון, ואלו בכלל לא היו דבריו של האל?
החלטתי להשקיע מאמץ נוסף וקראתי את הפרשה פעמיים נוספות.
וככל שהתעמקתי – כך עלתה בתוכי תחושת חוסר נחת, כמעט זעזוע.
הסיפור הזה – שנכתב לפני אלפי שנים – מרגיש פתאום כל כך עכשווי.
מציאותי יותר מדי.
"וידבר ה' אל משה....נקם נקמת בני ישראל מאת המדינים... ויצבאו על מדין ... ויהרגו כל זכר."
וזו הדרישה שמגיעה כשהעם עומד בפתח הארץ המובטחת.
במקום תקווה להתחלה חדשה ושלום העם נדרש לצאת למלחמה.
לא סתם להילחם – אלא "לתת נקמת ה' במדיין". נקמה. בשם האל.
כאן נשברתי, אולי הלב הנשי אולי זו האמהות שלי? איך אפשר לקרוא משפט כזה ולהרגיש שהנקמה מוסרית ומוצדקת?
להרוג את כל הגברים, לשבות נשים וילדים?
איך זה מסתדר עם המדרש על בורא עולם שאמר למלאכים, שהצטרפו למשה ובני ישראל לשמוח ולשיר על פרעה וחילו שטבעו בים :
"מעשה ידי טובעים בים – ואתם אומרים שירה"?
וכשנדמה שכבר אי אפשר לרדת נמוך מזה מגיעה פקודת משה:
"הרגו כל זכר בטף וכל אשה יודעת איש..."
זה כבר לא טקסט דתי, זו מציאות מדממת.
נשים בוכות, אמהות קוברות ילדים, והמנהיגים מדברים בשם אל נקמות.
או שמא הסיבה היא מותו הקרוב של משה?
" נקם.... אחר תאסף אל עמיך"
האמנם זה ציווי אלוהי או שמא מנהיג על ערש דווי רוצה לקנות עוד כמה ימי חסד בהרג בנים?
יכול להיות שאני טועה, ומשה המנהיג רק מבצע פקודה מלמעלה,
אך הרצון והצורך האמהי שלי דורש:
אל מלא רחמים שיעצור את שפיכות הדמים ויוריד את מידת החסד לעולם .
אל שדורש חמלה – לא טבח.
צדק – לא נקמה
.אולי הגיע הזמן לקרוא תיגר. לשאול בקול.
