בין אחריות לאמת - הדרך אל הנס

האחריות שחשפה את האמת 

                      פרשת זכור

בשבת לפני חג פורים, בנוסף לקריאה הרגילה של פרשת השבוע מוסיפים קריאה נוספת, הקריאה כוללת שלושה פסוקים בלבד, אך בעלת ציווי לוחמני ביותר:

זכור את אשר עשה לך עמלק בדרך בצאתכם ממצרים....       "תמחה את זכר עמלק מתחת השמים אל תשכח

מעניין שמכל העמים שניסו ומנסים לפגוע בבני ישראל מאז ועד ימינו, כפי שנשיר בעוד כמה שבועות ב"ליל הסדר"

 "שלא אחד בלבד עמד עלינו לכלותנו אלא שבכל דור ודור עומדים עלינו לכלותנו"

 אז מדוע דווקא עמלק "זכה" בעונש כל כך כבד, והאם יכול להיות שעמלק התפשט בכל העולם? ובכל דור ומקום מזנב בנו את הנחשלים בדרך?

ואמנם נכון שבתקופתנו זו, דווקא העולם המוסלמי רודף אחרי בני דת היהודית, אך בהיסטוריה הלא כל כך רחוקה היו אלו דווקא מאמיניו של "ישו" שרקחו עלילות דם קשות נגדנו.

סבתי הייקית, צאצאית למשפחה יהודית שנולדה וחיה באימפריה האוסטרו-הונגרית בתקופתו של הקיסר פרנץ-יוזף, נהגה לספר בסעודת פורים את הסיפור הבא:

"צורר היהודים הראשי בארמונו של הקיסר, היה לא אחר מאשר הארכיבישוף,

 יום וליל נהג ללחוש  באוזנו של הקיסר, שיהודים – הם עם של עלוקות מוצצי דם נוצרים, ולא הסתפקו ב"דמו של משיחנו", 

אלא שבכל שנה ושנה בין פורים לפסח הם, היהודים טומנים מלכודת לנער נוצרי טהור ורוצחים אותו בשביל להשתמש בדמו להכנת המצות שלהם.

 הרשע לא הסתפק במילים, וכמה ימים לפני חג פורים, שלח את אחד מעושי דברו לרצוח בן אצולה, נער צעיר ותמים, לרוקן את דמו ולהביא את הגופה לארמונו של הקיסר.

 למחרת בבוקר רץ הארכיבישוף אל חדר הישיבות של הקיסר וזעק בקול שבור כשהוא מוזיל דמעות תנין:

" הוד מעלתו, הגיע זמן לשים קץ להתעללות הזו של היהודים, הפעם הם רצחו את אחד המקורבים לארמון. חייבים להוציא צו מלכותי ולהוציא את כולם להורג"

 פרנץ-יוזף היה קיסר נאור, ועל כן החליט לאפשר לקהילה היהודית לומר את דברה. 

הקיסר שלח איגרת לראשי הקהילה ודרש "תוך 3 ימים להסגיר את הרוצח, שרק הוא יענש ולא כל הקהילה, אך אם הרוצח לא ימסר, כל הקהילה תיענש.

 בהגיע האיגרת לראשי הקהילה, בכי ואבל כבד נפלו על כולם,

 הרב ביקש מכולם, לצום ולהתפלל 3 ימים, בתקווה שבורא עולם ימציא ישועה. והנה לאחר תחילת הצום, אחד מילדי הקהילה , בא אל הרב וכך אמר:

 "הביאוני אל הקיסר, אני רוצה לקחת אחריות על הרצח ושהקהילה תנצל"

 הרב ניסה להכניס בו בינה, הלא הקטן אפילו לא בן מצוות, בן שש בלבד

 אך הילד בשלו, :" בואו איתי או שאלך לבד אל הארמון, אני מאמין שהאל יהיה עמדי"

 בלב כבד ראשי הקהילה הלכו אל הארמון וביקשו למסור את "האשם" לקיסר

 ארכיבישוף הופתע מאד, אך הצליח להסתיר אץ פניו והלך עם הקהל לאולם המלכותי.

 " מדוע רצחת את הנער? 

מי ציווה עליך לעשות את התואבה הזו? "- שאל הקיסר

 הילד צעד קדימה וכך ענה:

" הוד מעלתך, אני לוקח את האחריות על הארוע, אבל הרשה נא לי לשאול את המת מה האמת"

 ומילים אלו ניגש אל הגופה והניח על מצחו של המת קלף עם 3 אותיות:

                         " א מ ת "

 לפתע המת התיישב על המיטה ופניו אל הילד,

 " בשם אלוהי אני מצווה עליך להצביע על הרוצח" – ביקש הילד.

 המת הרים את זרוע ואצבעו והורה על אחד מעוזרים של הארכיבישוף שהיו בחדר.

 לאחר מכן הגופה נפלה חזרה על המיטה, והאות א' התעופפה מהקלף.

 וכמו שכתוב במגילת ישראל :" ונהפוך הוא " – כך גם במקרה של עלילת דם הזו. וכך כמו בהרבה סיפורי נסים חיי הקהילה ניצלו,.

אך תוהה אני האם הנס התרחש בשל האומץ של הילד שלקח אחריות אפילו במחיר חייו או שמא היתה זו האמת שניצחה.