איזבל, סכמת' - חתולה שחורה ותשע נשמות


שנת 2019

"את יכולה לעשות לי טובה ענקית" – שאל אותי הבחור מהמכולת

"ברור, מה בקשתך ואעשה, עד חצי המלכות" – כל עוד שלא יבקש ממני להחליף אותו בקופה לא תהיה בעיה, אני וחשבון מעולם לא הסתדרנו.

"הבוקר מצאתי חתולה דרוסה, אותה לא הצלחתי להציל, אבל את הגור שלה הצלתי, ועכשיו אני זקוק למאמצת"

"אין בעיה, חתולים תמיד רצויים אצלי"- הצחיק אותי, שהוא תיאר זאת כטובה ענקית.

"אני גם אוהב חתולים, אבל עם זה יש בעיה" – הוא גלגל את עיניו ונאנח:"הגור שחור!"

"אז מה?"

"הוא כולו שחור! את יודעת, העניין של מזל ועוד..." – אמר

"אל תדאג, אני מכשפה, אוהבת חתולים שחורים, תביא לי אותו"

הוא יצא למחסן, וכעבור מספר דקות חזר עם קופסא קטנה, יללות חלשות עלו מתוכה, ועיניים ירוקות הישרו אלי את מבטם.

פרוותה הרכה של איזבל דגדגה את כפות רגלי, היא חפרה ונברה עד שנמרחה לאורך קרסולי, חום נעים הפשיר את גופי הקפוא, מי צריך את האח כשיש חתולה שחורה ואוהבת.

שנת 1965

מהיום שסבתי עזבה, נשארתי אני " המבוגר האחראי" על כל החתולים, ועל אחותי.שמרתי עליהם בדבקות, כל בוקר הייתי יוצאת להאכיל אותם, ובערב מאפשרת להם להתחבא במרתף מפני הקרה.

ערב אחד שמעתי יללות כאב, ירדתי בריצה למרתף, ושם מאחורי הארגזים שכבה "בלה הזועמת" , ולידה 4 גורים צבעוניים ואחת שחורה כליל.

נראה שגם לחתולים יש העדפה לילדיהן, ממש כמו ליעקב, מכל בניו אהב רק את יוסף,ומה ראובן היה של אב אחר? ומה עם שמעון, יהודה לוי, ואפילו את דינה לא אהב, רק את יוסף, " מגיע לו, שהאחים שנאו אותו" – חשבתי והסתכלתי על הגורה השחורה, שהאמא והאחים זרקו אותה למרחק.

"מסכנה, היא תמות מרעב" – החלטתי לעשות מעשה, קניתי בקבוק תינוקות ואספתי אותה אל זרועותי, עיניה הביטו בי באהבה רבה, איך אקרא לה, הלא בלי שם גם אין חיים...

"סכמת'

"תוציאי את השטן הזה מהבית " – צעק דודי מהכניסה :" אני לא נכנס למקום בו שורה הטומאה!"

" ואני לא מכניסה הביתה טומאה" – עניתי :" סכמת' טהורה וקדושה ממך, ואם נבדוק גם נאמנה פי אלף!"

"חיסרון אחד היה לאמי, ודווקא אותו הורישה לך" רטן : " צאי מיד מהבית, או שתוציאי את דבר הזה"

" אם יש לך דבר מה אלי דבר! סכמת' לא יוצאת לשום מקום." – הרמתי את החתולה והחבאתי בפרוותה את פני.

"בסוף תסיימי , כמו כל המכשפות...."- בעודו מדבר, זנקה סכמת' מידי ועוד טרם הספקתי להבין את הנעשה, ישבה על ראשו של דודי, ציפורניה השלופות ננעצות באפו.

צעקות הכאב התערבבו בצחוקי, אותו לא הצלחתי לכבוש, ניגשתי אליו והורדתי בעדינות את החתולה, מאותו היום ליוותה אותי לכל מקום אליו הלכתי, וכמובן שמרה על מיטתי.

שנת 1969

"הציעו לנו דירת 3 חדרים, באזור מושלם" – אמא חזרה מוקדם.

"אני לא רוצה לעבור, טוב לנו כאן" – אמרתי, הבתים ברחובנו התרוקנו כמעט כולם, אפילו ליונקה ומרוסיה שקלו לעבור לבית חדש.

"מה טוב? לסחוב מים מבאר כל יום? או אולי השירותים במחסן אליו צריך לרוץ באמצע הלילה?" – ניסתה אמי קול ההגיון.

" אז מה, אני סוחבת, ואני גם מסיקה את האח" 

"תחשבי רק כמה כיף יהיה בבית עם מים זורמים, גם חמים וגם קרים, וחימום לאורך כל החורף."

"ואמבטיה?" – שאלתי
"ברור, אמבטיה גדולה!" – אמי הייתה בטוחה שהשתכנעתי.

" אי אפשר אמא, מה עם החתולים? מה עם סכמת'? את יודעת שחתולים לא עוברים"- סבתא אמרה שזו בעיה קשה לחתול, בגלל זה השאירה אחריה את "גראף", שלדעתי לא נעלם, אלא צעד אחריה לישראל, ויום אחד יצוץ אי שם בירושלים.

 "אל תדאגי, המפלצת השחורה שלך תעבור אחריך לכל מקום, ובכל מקרה, אין ברירה, כל בתי הרחוב מיועדים להריסה, ייבנו כאן בנייני פאר של 10 קומות ויותר, עם מעליות ומים זורמים בבברזים."

השקעתי את אצבעותי עמוק לתוך פרוותה של סכמת', ובכיתי , כולם עוזבים אותי, סבא, סבתא, מרוסקה וליונקה, רק את בבקשה אל תעזבי.

שנת 2015

החזקתי את הגור השחור בידי, וחייכתי, "אומרים שלחתול תשע נשמות, או תשעה גלגולים, אתה בטוח גלגול של סכמת' או גראף, או שניהם גם יחד, אקרא לך - הוא הביט בי בריכוז, מבין את דברי "הנסיך איגור".

מכירים את הסיפור על סכמת' החתולה המצרית? כתבתי את הסיפור מהמיתולוגיה המצרית אודות סכמת', מוזמנים לקרא.

אהבתם את הסיפור ?בשביל שנוכל להיפגש בסיפור הבא ,תלחצו על הלינק תקבלו את הסיפור שאני רוקחת עבורכם בe-mail

הערות
* כתובת הדואר האלקטרוני לא תוצג באתר.