היבבה שנשארה בשתיקה


יש אנשים שמתעוררים מאור השמש, יש השמים שעון מעורר, כמובן שישנם גם המבורכים שקופצים ביקיצה טבעית. אחותי מתעוררת מרעב, ואני משטויות שחודרות לחלומותיי.

לפעמים אלו סתם מנגינות לא מוכרות ולעיתים שירים. הסיוט האמיתי מתחיל כשהשיר בשפה שאני מבינה או דוברת, כי אז המילים נתקעות בתאי זיכרוני ליום שלם ומסרבות להרפות.

זה הסתיו עם הענן ועם הרוח המייבב

וכך התעוררתי הבוקר, לקולו הנפלא של אריק איינשטיין. "זה הסתיו עם הענן והרוח המייבב".

מה מייבב, מהיכן הוא הקריץ את המילה - יבבה.

למה התכוון המשורר? יש כל כך הרבה מילים מוכרות, מדוע בחר בזו דווקא?


הרוח משתולל ומילל, השופר הוא זה שמייבב.

בתוך ענני הזכרון, מצלצל קולו של סבא. "יום תרועה יהיה לכם, זה היום בו העולם עומד בדין, ואנו לוקחים את קרנו של אייל, להזכיר לבורא עולם, את העקדה, ולבקש רחמים".

מה הקשר בין תרועה ליבבה?

אבל מה הקשר בין תרועה ליבבה? 

נאמר במסכת ראש השנה, "יום תרועה יהיה לכם", אומר אבי, יום יבבה, כנגד "ותייבב אם סיסרא".

עכשיו הלכתי לאיבוד.

ראש השנה, עולם העומד למשפט, ואם סיסרא המייבבת?

וכך מסביר לי סבא :" כאשר סיסרא, שר צבא יבין, ברח מובס משדה הקרב, מצא מקלט בביתם של יעל וחבר הקיני, ומדוע ברח לשם דווקא, כי שבט הקינים היו אנשי שלום, לא נלחמו באף אחד, הספיק להם שאבי אביהם, קין, שפך את דמו של אחיו.
ביקש סיסרא לנוח ולנוס אל ביתו.
יעל, אשתו של חבר, השקתה את השר בחלב עזים חם, וכאשר נרדם ערפה את ראשו.(טוב אתה סבא, אם עד עכשיו הפסקתי לאכול בשר, ודגים, מעכשיו גם חלב מחוץ לתחום).

ובעודי מהרהרת מה כבר נשאר לי בתפריט, הסיפור ממשיך אל אמו של סיסרא, וכאן הכל מסתבך, כאשר שמעה האם כי בנה לא ישוב עוד משדה קרב, פצחה ביבבה.

והיבבה הזו קרעה את שערי השמים והגיעה עד כיסא הכבוד, שמע הבורא את כאבה, ונתן בידה רשות לנקום.
והניצחון הגדול של ברק ודבורה, עלה לבני ישראל, ב - 2000 שנות גלות, בכאב ועקידת בנינו לאל המלחמות.

"זו הסיבה", מסיים סבא, "לתרועת יבבה, מקרנו של אייל, שגם יבבותינו יגיעו לבורא עולם, ויכתבנו בספר החיים".


הרצפה הקרה שנגעה ברגלי העירה אותי למציאות, חלפו כבר מספר חודשים מיום תרועה, ואחרי ליל סערה נראה שהשמש זורחת, ומי בכלל זוכר את אירועי ליל אמש, מה שקורה בחשכת ליל אמור להישאר בצל, ולא לצאת אל הרחובות.

ובעוד היבבה תקועה עמוק בין תאי החלבון, אני רוצה לשאול את סבא, מתי היא תפסיק לבכות?.

ומה בכיים של אחים לא נחשב? הם לא יכולים לפעור חור בשערי שמים? ושומעת אני את תשובתו, אין החור שנפער בלב הורה שאיבד את ילדו יכול להתמלא.

אובדן בן , הוא אובדן העתיד, מה שלא דומה לאובדן אבא או אח, כי עתידו של הנותר מובטח.

הערות
* כתובת הדואר האלקטרוני לא תוצג באתר.