אומרים : אהבה יש בעולם – מה זאת אהבה


צלצול הטלפון הקפיץ אותי בבוקרו של טו' לחודש אב, הוא חג האהבה הישראלי
"הוא לא אוהב אותי" - נחנקת בדמעותיה גנחה הבת הקטנה שלי.
"מה הוא עשה? מה אמר?"- זינקתי מהמיטה מוכנה אלי קרב, לשסף את גרונו של הנבל על שגרם לקטנטונת שלי לבכות.
"אז זהו שהוא לא עשה כלום, הוא פשוט שכח, והוא משקר ואומר שהוא אוהב אותי, אבל הוא לא" - המשיכה להתייפח.
"למה את חושבת שהוא לא אוהב?" - שאלתי.
 "ככה! ככה אני מרגישה. לא אהובה!" - בכתה.

אבל איך אפשר לדעת אם אוהבים או לא באמת? 

משחר האנושות מתחבטים בשאלת האוהב / לא אוהב.
אלפי עלי כותרת של מרגניות שילמו את המחיר ופוזרו אל 4 רוחות השמים וטרם מצאנו את התשובה. 

"שיר השירים" של שלמה המלך מנסה למצוא פתרון, ועדיין כשהיא מחפשת את אהובה, הוא איננו, וכשהוא הולך לחפשה היא ישנה, והמסקנה היחידה של שלמה :"אל תחפשו ואל תעוררו את האהבה עד שתחפץ".

והיכון שוכנת האהבה?

והיכן בכלל שוכנת האהבה הזו?
בלב?
אם כך צדקה סבתי כשאמרה שהדרך ללבו/ לבה של האהוב/אהובה עוברת בקיבה. ארוחה טובה ויין טוב והאהבה פורחת?
 אם כן מובן מדוע קבעו חז"ל חג לאהבה, האמנם אהבה, ואיך יודעים שזו אכן היא?

החג נולד מהצורך לפתור את בעיית החרם שהוטל על שבט בנימין בעקבות הסיפור הקשה והעקוב מדם של "פילגש בגבעה" (שופטים יט' – כא), כדי שהשבט לא יוכחד אך מאידך לא יעברו על החרם, הוחלט לקרוא לכל הבתולות מאזור יבש -גלעד, להלבישן בבגדי לבן, לשלחן אל כרמי הענבים באמצע חודש אב כשהירח מלא, ולאפשר לבני שבט בנימין לבחור ולחטוף את הנערה הרצויה ולהתחתן עמה. 

האמנם זו אהבה? 

או שמא הסבר יותר מרוכך לאותה חטיפה, נעוץ בכך שביום זה התבטל החוק שמאפשר לנערות להתחתן רק עם בני שבטן, וביום הזה ניתנה לכולם האפשרות לחטוף את הנערה הרצויה?

ואולי התאריך בכלל קשור לאל היין היווני, "בכחוס", שבהשפעת היין והירח המלא התבלבלו סדרי בראשית, וקול ההגיון פרח ממוחנו ומחק את האגו ובכך אפשר את האהבה?

ואם כך האם אהבה וברית נישואין חייבים להיות כרוכים זה בזו? 

על כך עונה חג האהבה הנוצרי, הלא הוא ה"וולנטיין דיי" ולנטינוס הנוצרי הקדוש המעונה, בחר להמרות את פיו של הקיסר הרומי, קלאודיוס השני, והשיא חיילים רומיים למרות האיסור של הקיסר.

ולנטינוס נתפס ועונה, וכמובן הוצא להורג, אך טרם מותו עוד הספיק לחולל שני ניסים: לרפא את עיוורונה של יוליה, בתו של הסוהר, ולהשאיר לה מכתב חתום עם לב מנייר. אמנם בחלק גדול מהעולם חוגגים ב14 לפברואר, אך הקתולים האורטודוקסים מהמזרח חוגגים בין ה6 ל30 ביולי -  עוד יום אחד שאפשר לחגוג את האהבה או כפי שראינו עד עכשיו את הנישואין.

והם חיו באושר ועושר עד עצם היום הזה

ואכן מילדותינו מלעיטים אותנו בקשר המופלא של נישואין ואהבה לנצח, תראו מה קרה לסינדרלה, רקדה ערב אחד עם הנסיך, איבדה את הנעל, ובמטה קסמים הוא התאהב בה והיא בו, הם נישאו וחיו באושר ועושר עד עצם היום הזה. 

לא רק סינדרלה, היפהפיה הנרדמת אף עלתה עליה ביכולת להתאהב מנשיקה הראשונה, ולהישאר עם המציל לנצח נצחים. 

אהבה רומנית

ואולי דווקא אגדת העם הרומנית מיטיבה להסביר מה זאת אהבה:

" היו היה מלך אלמן שגידל לבדו שלוש בנות, אהב אותן אהבת נפש ונתן להן את כל מבוקשן, ויום אחד החליט שיוריש את ממלכתו לבת שאוהבת אותו יותר מכל.
קרא המלך לבנותיו והחל לשאול אותן אחת אחת עד כמה הן אוהבות אותו.
הראשונה ענתה הבכורה: "אני אוהבת אותך, אבי, מהארמון ועד קצה הממלכה"
השניה ענתה: "אני אוהבת אותך אבי, מכאן ועד הירח"
השלישית עמדה מהורהרת ולבסוף ענתה: "אני אוהבת אותך, כמו מלח למזון"

נעלב המלך מתשובתה של בתו הצעירה, אחרי כל ההשקעה שלו היא לא מצאה בלבה יותר אהבה מכמה גרגירי מלח? 

התרגז ושילח אותה מהארמון. 

הנסיכה לבשה בגד פשוט והלכה לחפש את גורלה מחוץ לארמון המלוכה.
כמה זמן היא הלכה אינני יודעת, אך לבסוף הגיעה אל הים הפתוח, ופגשה בחוף דייג צעיר.
הדייג מיהר למלא את הדלי בדגים ולרוץ אל הכפר, כדי שיספיק למכור את סחורתו, לפני שהדגים יסריחו.
הנסיכה, שהייתה מאד רעבה, ביקשה ממנו דג אחד, והציעה שתכין ארוחה לשניהם. הבחור היה רחום והביא לה דג, אך לא רצה להישאר לארוחה, מחשש שהדגים יתקלקלו. 

"יש לי עצה בשבילך" -  אמרה הנערה: "שים עליהם מלח וכך ישמרו הדגים לאורך זמן".
הקשיב הדייג לעצתה, ואכן הדגים לא רק נשמרו אלא נהיו טעימים יותר, והדג שהיא בישלה היה הטעים ביותר שאי פעם יצא לו לאכול.
הדייג והנסיכה פתחו בשותפות מבורכת: הוא דג, והיא הכינה מאכלים, ובמהרה הם פתחו מסעדה, ואף התרחבו והחלו להעסיק עובדים נוספים.

השם של המסעדה יצא אל המרחקים ורבים נהרו לטעום מהאוכל המיוחד והטעים. כך הגיעה השמועה גם לארמון המלוכה, והמלך, כמו כל אדם, הסתקרן ורצה מהאוכל. 

שלח שליחים, אך בעלת המסעדה סרבה למשלוח, וטענה שרק מי שבא למקום יכול ליהנות מהמטעמים.
 הסקרנות גברה על האגו, ובוקר אחד המלך ופמלייתו יצאו אל החוף, למסעדת הדגים. הנסיכה הכינה למלך מנה מיוחדת, שונה במקצת מכל האחרות, ודרשה להגיש לו רק את המנה הזו. 

כשהאורחים המכובדים התיישבו לשולחנו, והמזון הוגש לפניהם, אנשי הפמליה התנפלו על הצלחות, ליקקו את אצבעותיהם, ורק המלך טעם חתיכה ומייד ירק חזרה לצלחת וצעק: "מה יש לכם? המזון לא אכיל על גבול הרעיל, איבדתם את חוש הטעם שאתם נהנים כל כך"

או אז יצאה אליו הטבחית ומלחיה בידיה, ואמרה:"הוד מעלתך, כל מה שחסר בצלחתך זה קצת מלח".

הבין המלך איזה כסיל הוא היה, והחל לבכות שבטיפשותו איבד את בתו האהובה והחכמה. "אני סולחת לך אבי, ואפילו מודה לך, כי בזכותך מצאתי את גורלי"

"הבנתי את הסיבה למרק המלוח שלך, אמא " - צחקה הקטנה מעברו השני של הקו. 

לפחות הצלחתי להצחיק אותה, חשבתי לעצמי, וברקע התנגן לי השיר בקולה הנפלא של ריטה בשירו הנפלא של ח. נ. ביאליק "הכניסיני תחת כנפיך..." 

 "אומרים אהבה יש בעולם

מה זאת אהבה....?"

אהבתם את הסיפור ?בשביל שנוכל להיפגש בסיפור הבא ,תלחצו על הלינק תקבלו את הסיפור שאני רוקחת עבורכם בe-mail

הערות
* כתובת הדואר האלקטרוני לא תוצג באתר.