מתנורה של אמא


הקטנה חזרה הביתה חדורה רוח קרב, וכבר מפתח הדלת הודיעה בקול נמרץ: 

"שמעתי היום הרצאה של יובל נח הררי

והבנתי עד כמה אנחנו מתעללים בחיות. את יודעת שהפרה בעצם מייצרת חלב בשביל העגל שלה ולא בשבילינו, זהו מהיום אהיה טבעונית."


לא חשבתי אפילו דקה בטרם התפרצתי עליה בשטף מידע מיותר.

היא לא אוהבת אגוזים, נגעלת מטחינה, חומוס מבחינת בל יראה ובל ימצא, ונוסף לכל יש לה אנמיה, עכשיו חסר לי שתפסיק לאכול. 

          " את שוב נכנסת לדברים בלי להטיל ולו ספק קל בנכונותם? אינך  מבינה שזו עוד אחת מהאג'נדות של חברת השפע?"


- תקפתי.

        לפתע מהספה נשמע קולו של אחיה:


" היא צודקת, כבר אתמול או שלשום דיברתי איתך על הטבעונות, ואף אמרתי שאני שוקל זאת ברצינות."                                                                               

מיד פרצתי בשטף טיעונים והוכחות, גייסתי את כל הידע והזכרון שלי, ואף לא בחלתי במניפולציות רגשיות כדי להוכיח את צדקתי.  

נעמדתי על רגלי וכבר הייתי מוכנה לאיים, כאשר נשמעה לחישתו של סבי במוחי.....                                                                          

השכחת את המעשה בתנורו של עכנאי?                                        

אולי את באמת חכמה כרבי אלעזר בן הורקנוס, ואולי (את) הוא אפילו צדק בפסיקתו, ורבי יהושוע וחבריו טעו, 

והרי אפילו סדרי הטבע היו מוכנים להעיד על צדקתו, החרוב נעקר וצעד 100 אמה, ואמת המים נסבה לאחור, וקירות הבית נטו ובת קול יצאה, ולמרות כל זאת דעתו לא התקבלה, ואף גרוע מכך, הוטל עליו חרם ונידוי וכל מה שפסק לפני המקרה נשרף ונמחק. האם זה מה שאת רוצה? להוכיח את צדקתך ולגרום להם ללכת?                                                         

המילים נתקעו בגרוני, וחיוך רחב התפשט על פני כשהבטתי בחבורה הפרטית שלי, וצחקקתי:                                                          

"נצחוני בני, נצחוני"

הערות
* כתובת הדואר האלקטרוני לא תוצג באתר.