מסכה כביטוי עצמי


כמו רעם ביום בהיר באה הדרישה של משרד הבריאות , לעטות מסכות על הפנים, וכולנו נהפוך לגוש חסר אישיות, ללא הבעות, ללא חיוכים או קמטי צחוק, גוש עוטה מסכות תוצרת סין, טייוואן או כל ארץ אחרת.

מגיל 14 התקבעה אצלי הידיעה שלעולם לא ללכת עם הזרם, לעולם לא לעטות בגד שכולם לובשים. 

שונה זה טוב

"שונה זה טוב" היה למוטו של חיי, ואינני מסכימה שיכריחו אותי לוותר עליו וכך הכל התחיל.

פעמיים סולקתי מהבית ספר ונדרשתי להביא את הורי. כמובן שניסיתי להיות העורכת דין של עצמי, ולהסביר שאם עד גיל 14 המופלג הגעתי ללא עזרתם, גם עכשיו אין סיבה להטרידם. המנהל חשב רגע ומיד פלט :"טוב אז תבואי עם סבא, הגיע הזמן שיראה ויבין איזה בושות גורמת לו הנכדה שלו".

לא הייתי בטוחה מה הסיבה האמיתית מאחורי נכונותו להזמין את הסבא, האם זה כדי להראות לכולם שאין אצלו בני מיוחסים, וגם נכדה של רב מאד מכובד נזרקת מהבית ספר על אי-ציות לחוקים, או שמא רצה להיראות ולהצטלם עם הרב המכובד ולהשוויץ בפני חבריו המיוחסים, שהנה הוא ,הבעל תשובה, עדיין זר, למרות נסיונותיו לעשות ולקיים כל  "דבר מלכות" כלשונו, זכה לביקורו של סבי. אך מניעיו של המנהל לא היו חשובים כלל, הייתי חייבת להתייצב בפני סבי, ולהסביר לו את פשר מעשי.

אי הסכמה ללבוש תלבושת אחידה

ידעתי שסבי לא יוותר לי בדין, מאחר והיה איש תם וישר והאמין באמונה שלמה שאין מיוחסים במשפט, אלא צודקים או טועים, ישרי לב או פושעים, כך נהג גם כלפי עצמו ובני משפחתו.

איך אסביר לו את פשר מעשי ועוד אגרום להגיע איתי לבית ספר.

הפתרון היה לפנות קודם לסבתא, לשטוח בפניה את הסיפור ואם צריך אף להזיל כמה דמעות. עשיתי כן.

"סבתא"- נכנסתי לביתה בסערה: "סילקו אותי מהבית ספר ולא עשיתי שום רע, ועכשיו המנהל דורש שסבא יבוא איתי אחרת אינני יכולה להמשיך..." הדמעות היו מוכנות בקנה ורק מצפות לאות פתיחה.

סבתי לא מיהרה להגיב, הלכה למטבח, הכינה 2 כוסות שוקו חם, הוסיפה טבלת שוקולד וחיכתה שאתיישב לידה.

"תשתי, שוקו ושוקולד עוזרים לסדר את המחשבות, ואחר-כך ספרי הכל לפי הסדר" - אמרה בקולה המרגיע.

ואז סבא נכנס לחדר...

"הגעתי לבית הספר בסוודר האדום שאת סרגת לי, וזה לא מתאים לתלבושת האחידה של הבית ספר, כולנו צריכות ללבוש ירוק מזעזע, ואני שונאת ירוק, ועוד יותר מתעבת ללכת בבגדים של כולם, איך ידעו מי הוא מי, כולנו נראות כגוש ביצה ירוק, אז אמרתי למנהל שיסתפק בכך שהחצאית שלי בצבע הנכון. הוא צעק עלי חוצפנית, וסילק אותי מהבית ספר אלא אם כן אבוא עם סבא. איך אוכל להסביר לסבא, שסירבתי לציית לחוקים, הלא הוא לימד אותי ש"דינא דמלכותא דינא " (חוקי הממשל מחייבים), ואני פוחדת לספר לו."

סבי נכנס פניו חמורות סבר אך עיניו הכחולות חייכו: "רואה אני שאת זוכרת היטב את החומר שלימדתיך, אבל את טועה, אני לא כועס, כפי שאת רואה גם אני וגם סבתך לא לובשים את הבגדים של כולם, הבגד צריך להתאים לאדם, ואם זה החטא היחיד שביצעת כנגד הבית ספר, הריני פותר אותך ממנו, ומחר נימצא לך מסגרת לימודים אחרת."

התנגדות לתלבושת אחידה, להיות אותנטים

וכך התקבעה אצלי הידיעה שלעולם לא ללכת עם הזרם, לעולם לא לעטות בגד שכולם לובשים. שונה זה טוב היה למוטו של חיי, ואינני מסכימה שיכריחו אותי לוותר עליו.

מה יקרה אם אסרב להשתתף במשחק האובדן זהות? את חג פורים אני לא סובלת בגלל קרנבל המסכות, אז עכשיו זה? והפעם אין לי את היועצים שלי, אינני יודעת לדרוש במתים, מי יתן לי כתף בשעת צרה זו, המכונה קורונה?

לא תעשה לך פסל... מסכה

הישועה באה מכיוון לא צפוי, בני שביקש להכין שוקו, שמע את מילות הכעס והתיסכול והגיב:

"את יודעת שהמסכה לא חייבת להסתיר את האני האמיתי שלך, אלא להיפך לבטא אותו ביתר שאת. יש לך דוגמא יפה בתנ"ך של אדם שחבש מסכה וזכה לברכה, ואם אני זוכר נכון גם אישה שעטתה מסכה הצליחה לקבל את מבוקשה והתברכה"

מסכות לעת צרה

"על מה אתה מדבר? המסכות היחידות שאני יכולה לחשוב עליהם, זה האיסור בעשרת הדיברות,  "לא תעשה לך פסל... מסכה..", אם כבר ההתנגדות שלי היא מ"דאורייתא"-עניתי לו.

"אם כן שכחת את יעקב, שרק בזכות עורות הגדיים זכה לקבל את ברכתו, ולדעתי הוא כנראה גם היה קצת הרבה עשיו, אחרת לא היה עוטה את המסכה שלו. ותמר, כלתו של יהודה, כיסתה פניה ממש, ולמרות רצונו של יהודה זכתה בזרעו, ולפי המסורת דווקא מבנה קמה מלכות דוד, אז רואה את אמא, מסכה נכונה יכולה לא רק למנוע מחלות אלא גם לאפשר לנו להיות עצמינו, הפנימיות האמיתית.

וכך בין הסבא לבן למדתי שלא כל דרישת לבוש הופכת אותנו לגוש לא מזוהה, לפעמים דווקא המסכה יכולה לאפשר לי דרור.

אהבתם את הסיפור ?בשביל שנוכל להיפגש בסיפור הבא ,תלחצו על הלינק תקבלו את הסיפור שאני רוקחת עבורכם בe-mail


הערות
* כתובת הדואר האלקטרוני לא תוצג באתר.