מכל האמונות התפלות שאמי הנחילה לי, התחברתי במיוחד לזו הקשורה לראי: "המביט בראי בשעות הערב יביא לאסון על עצמו" – כך הסבירה לילדה בת השש את קורותיה של "מאדאם באטרפליי", אחת האופרות האהובות עליה, משלא הצלחתי להבין את העלילה.

"כשראי נשבר חלילה, הוא גורם לשבע שנים רעות" – הוסיפה באחת הפעמים כשקופסת פודרה נפלה לי מהיד והראי נשבר. ואכן הופרדתי מסבתי האהובה לשבע שנים, בהם הורי היו מסורבי עליה, והסבתא עלתה לישראל (על כך בפעם אחרת). 

החלטתי שבביתי לא יהיו מראות, כך אמנע מכל כאב וצער. 

מאז חלפו כמה וכמה קיצים וגם חורפים מלאי גשם ורוחות, ומידי פעם נשאלתי איך אפשר לחיות ללא ראי בבית. 

"איך את מתאפרת?" – שאל אחד המחזרים.

"אני לא מתאפרת, מסתפקת במה שהטבע חנן, ואם לך זה לא מספיק, אז בוא לא נבזבז את זמננו." 

וכך התנהלתי בעולם חסר מראות עד שנולדה הקטנה, וכבר בגיל שנה החלה לחפש כלי נירוסטה כדי שתוכל לראות את בבואתה. מצד אחד הילדה בפירוש זעקה את רצונה לראי, ומצד שני אני ואמונותי התפלות.

מלכת השלג מאת הנס כריסטיאן אנדרסן

והמחשבה הראשונה שמתפרצת לתודעתי, האגדה של הנס כריסטיאן אנדרסן: "מלכת השלג", כל סיפור התלעות של קאי וגרדה מתחיל מטרול מרושע ותלמידיו, שמצליחים לייצר ראי מיוחד, בו כל הדברים היפים והטהורים משתקפים בצורה גרוטסקית, מכוערת ומעוותת. ואילו המכוער נראה עוד יותר מרשים. 

יום אחד התלמידים מחליטים לטפס על סולם גבוה לשמים, ולראות איך הכחול היפהפה והטהור הזה ישתקף בראי שלהם, וככל שהם מטפסים גבוה יותר כך הראי מתעוות עד שהתלמידים מאבדים שליטה על המראה, והראי מתרסק לרסיסי אבק. הטרול שחזה זאת, שמח ביותר, כי מעתה כל אדם שהרסיס יחדור לעינו, יתחיל לראות את העולם ב"עין שמאל", ואם הרסיס מצליח לחדור ללבו, אזי האדם הופך לקר ומנוכר, חסר מצפון לחלוטין, כי הרי הרסיסים נשאו את כל התכונות של השלם.

וכך קורה לקאי, הרסיס חודר לו לעין, ואף מגיע ללבו, ובעצם כל התלאות והרעות שקורים לו ולגרדה בהמשך, מתאפשרים רק בזכות הראי, כי אי אפשר לפגוע בלב טהור ועין נקיה, וזו הסיבה שגרדה, הילדה שמזילה דמעות על ידידה, ועיניה נקיות, מצליחה להתגבר על הרוע ולהציל את ידידה, קאי. 

רגע, רגע אני מנסה לעצור את השטף, הלא בסיפור הראי חדר לעינו, הוא לא הביט בו. 

מיד מזנק סיפור אחר וקורם עור וגידים, ומה עם שלגיה? 

כל הצרות של הילדה בגלל הראי המטופש, רק בגלל שהמלכה מקבלת מסר מרושע מהראי, שפוסל את יופיה, כי מה לעשות הגיל נותן את אותותיו בפני כל בן תמותה, והילדה הצעירה תמיד תעפיל על האם המבוגרת. 

ובהתאם לכך, אף פעם לא כיף לראות את עצמך משתקפת בראי, לפתע מגלים קמט פה, ונקודה שחורה שם, העור מתקלף וצצות שיערות שיבה. 

אם כך נראה, שמעבר לאמונות שהורישה אמי היקרה יש לי בהחלט טענות כבדות משקל נגד רכישת מראה. 

חכי, לוחש לי קול חלש, ומה על הראי של "אליס" 

אכן , המראה של אליס שונה, היא מצליחה לראות בה לא את הבבואה, אלא מעבר לה.

בסיפור של ל. קארול, דווקא הראי מצליח להביא את הילדה לראות את נבחי נשמתה, להילחם בפחדיה ולעמוד על שלה. 

אז לקנות או לא לקנות, אני מתחבטת בשאלה, ואם האגדות לא באו לעזרתי, אז אולי מקורות המשנה והתלמוד, הלא במקורותינו, תמיד יש ויכוח בין שני צדדים סותרים, אלא שלבסוף מגיעים להכרעה מושכלת אחת.

מראה כשרה מול מראה טמאה

וכך אני מגיע לתלמוד, מסכת סוטה: מביאה הסבר אגדה, על איך אמרו חז"ל שבנס קריעת ים סוף, אפילו העוברים בבטן אמן, ראו את האלוהים, הלא הבטן אטומה, אלא מה, אומרים חז"ל נעשתה בטנן "אספקלריא מאירה" – ראי שקוף, וכך ראו.

וממשיך הדיון (או מקדים, המשנה קדמה לגמרא), וכך כתוב, כלים ל'ב "אספקלריא טהורה, ותמחוי שעשהו  אספקלריא – טמא" מסביר רבי עובדיה מברטנורא :" אספקלריא – מראה מזכוכית שהאישה רואה בה את פניה" והרמב"ם מסביר איזו מראה טהורה (כשרה) ואיזו טמאה, זאת שרואים את המציאות בה נכוחה, כשרה, וזאת שמעוות, מסתירה ומשקרת, כדוגמת מראות בחנויות בגדים, טמאה, כי אינה מאפשרת מבט אמיתי. 

כמו שנאמר על ההבדל בין משה לנביאים שבאו אחריו, משה ראה את האלוהים באפקלריא מאירה, ועל כן דבריו ברורים ונהירים, ואילו הנביאים בזו שאינה מאירה, ועל כן נדרשו תילי מדרשים וגם אז לא בטוח מה נכון. 

ומה הצלחתי להבין מכל אוסף הסיפורים שנערמו במשעולי מוחי, האם לקנות מראה או לא? 

ואם אקנה האם תהיה נאמנה ותראה את המציאות היפה? 

בין הגיג להגיג חברתי הצילה אותי מתסבוכת. "הבאתי לך מראה גדולה ומעוצבת" – קראה אלי בכניסה לביתי. 

ועכשיו לא נותר לי אלא לסיים במילותיו של המשרת, ממחזה "עוצ לי גוצ לי", בתרגומו של אברהם שלונסקי. "נא יבוא לכאן המלך וישפוט , מה כאן פסול ומה כשר".

הערות
* כתובת הדואר האלקטרוני לא תוצג באתר.