הרוח המיללת הריצה את החתולה להתכרבל יחד איתי על הספה, מול "האח"

הבטתי ב"לשונות האש", וחשבתי עד כמה חיי נוחים.
מצד אחד, לא צריך לשאוב מים מהבאר בחורף, ולא לחטוב עצים כדי לחמם את הבית, מצד שני הלכו והתרחקו ממני ריחות האורן שמילאו את הבית, כשחתיכות עץ מתפצפצות להן באח באש הבוערת.

החיים הפכו לסוג של משחק מחשב, ואפילו הסופה , שכל החזאים דיברו עליה ביראה, לא כזו מפחידה, לא בכדי היא קיבלה שם של הר, "כרמל".

ראיתם פעם הר זז ממקומו? אפילו הרי הגעש המתפרצים נתרים לעמוד איתן.
סופה צריכה להיות כמו זו של "דורותי", מעיפה את הבית על יושביו אל עולם אחר.

הגשם היכה על החלונות, ולא יכולתי לראות אם כבר האיר הבוקר או שעדיין שוררת חשכה.

הכנתי לי ג'ינג'ר – קינמון, וחזרתי לשבת מול מפזר חום, חשמלי, (בנראות של קמין)  והתענגתי על ריח  התה, ובמשב הרוח הבא, עפתי אל בית סבי.

יושבת מול האח עם האש המחממת כשבחוץ משתוללת האלה "פכטה" ובודקת את ארובות הבתים, דואגת לוודא שאף אחד לא שכח לנקות ולסדר, ולאלו שהתנהגו יפה משאירה מתנה נאה בכניסה לבית, נטיף זוהר של יהלום וחדקרן, ואלו שלא, עשן שחור שמכתים את השלג הרך והלבן.

חנוכיה מול עץ אשוח

סבי היה ממרק את חנוכיית הכסף העתיק, ומתקין את הנרות, אך זו לא יכלה להשתוות כלל לעץ אשוח הענק שקישט את ביתם של ליונקה ומרוסיה.

"אני יכולה בבקשה ללכת לליונקה?" – זכרתי שלפני שנה, ישבתי מתחת לעץ, וליונקה צילם אותי מחפשת מתנה.

"אסור לצאת הלילה, זהו לילה שחור" – אמר דודי, " הלילה הם חוגגים את לידתו של ההוא..."

עמדתי ליד הדלת, כשדודי חסם אותה.

"תן לילדה ללכת, אף אחד לא נפגע מאכילת סופגניות, ומסיבת אור" – אמר סבי.

"אבל, אבא אתה מלמד אותה עבודה זרה.." – ניסה דודי להתווכח

"תירגע, העץ והחגיגות קשורות ללידתו של ישו, כמו שהסיפור של "יהודית" קשור לחנוכה"- אמר סבא, וליווה אותי אל שכנינו.

במרכז הבית עמד העץ המקושט והמאיר, ושולחן החג היה מלא בכל טוב.

לא, הם לא חגגו את לידתו של ישו, כי בבריה"מ הקומוניסטית היה אל אחד, הקומוניזם, הם חגגו "נובי גוד"

ובין כריסטמס לחנוכה, ובין חג הפנסים לדוואלי, ומעל כולם הNew Year , כל החלק המערבי צפוני חוגג את חגי האור בימים הארוכים של הלילה.

לכל האנושות יש כנראה תת מודע קולקטיבי

או כפי שציין זאת הפסיכולוג, קרל יונג, לכל האנושות יש כנראה תת מודע קולקטיבי, ואנחנו זוכרים שפעם היינו דומים, או כפי שמספר המדרש:

"האדם הראשון, משגורש מגן עדן, החל לחיות בעולם הטבע, וככל שהתקרב יום היפוך החורף (21/12) או סוף חודש כסלו, ראה שהימים מתקצרים, והחושך משתלט על העולם, נבהל  שבגלל חטאו העולם יחזור לתוהו, נכנס למערה, ויתפלל, כעבור שבעה ימים יצא וראה שהימים שוב מתארכים, הבין שזו דרך העולם  וקבע חגיגות ומשתה. ואין לך ימים טובים יותר מלחגוג את חג החנוכה " (מדרש רבה)

אם אינך יכול להילחם בהם, אז תמצא דרך להתבולל ונכס את חגיהם

וכאן נכנס הסיפור המופלא של עץ היול, הלא הוא האשוח, העץ הירוק עד, ואף סופת שלג לא מזיזה אותו ממקומו, העמים ההודו-אירופאים, בתקופה הפאגנית שלהם, לפני הנצרות, שאמנם הביאה את בשורת המונותאיזם, אך גם את השטן, וצבא מלאכים וקדושים.

היו חוגגים את תקופת היול, חגיגות אלו נמשכו כ12 יום, החל מ21 לדצמבר ועד ל7 לינואר, השבטים היו מתאספים במקדש, מדליקים חתיכת יול, שהפיצה ריח מדהים, (הדיאודורנט הראשון), הכינו מאכלים טעימים, ביקשו ברכה לשנה הבאה, פוריות לאדם ובהמה, וכמובן גם לשדות.

ובאותו הזמן העוזרות שלה, הפכטה, הלניה והורדה מסתובבות בעולם ובעיקר הפכטה, שאמונה על הפריון, והשפע, אבל גם על המוות, נכנסת לבתי אנשים, ומוודאת שהבתים נקיים, והארוחות מוכנות ואו אז נותנת פרס למשפחה, ומברכת את האישה.

אבל אבוי למי שביתם מלוכלך והפוך, פסטה עוטה את פרצופה הנוקם, פותחת את בטנם, מוציאה את מעיהם, וממלאת אותם בקש.

אלא כמו בכל האגדות יש לזה פתרון, כי הלא לא כולנו חולי ניקיון וסדר.

הסבתות מספרות שאם אוכלים הרבה סופגניות, שטוגנו בחמאה, ומולאו בסוכר, אז פסטה לא יכולה לגעת בהם.

נראה לי שאת המנהג הזה הולכת לאמץ, ואם כבר סופת כרמל משתוללת בחוץ, אכין לי סער מלא מין המתוק, מתוק הזה.

רוצים להצטרף?

מזכירה לכם שיש לי פוסט שכתבתי מזמן על הקשר בין חנוכה לקריסמס. תאכלו סופגניה ותקראו בהנאה

אהבתם את הסיפור ?בשביל שנוכל להיפגש בסיפור הבא ,תלחצו על הלינק תקבלו את הסיפור שאני רוקחת עבורכם בe-mail

הערות
* כתובת הדואר האלקטרוני לא תוצג באתר.