הקמע


                                                          קמע העין הצהובה מתוך קולקציית סיכות מכושפות

בכל יום שני הבנות בכיתה נהנו לספר על מסיבות פיג'מה שערכו עמוק אל תוך הלילה, והממתקים שאכלו עד כאב בטן, משוות בביתה של מי היה יותר כיף להתארח, ואיזו אמא הייתה פחות מביכה. הקשבתי לסיפוריהן בפליאה מעורבת בקנאה, מעולם לא אירחתי מסיבת פיג'מות, לא הייתה אמא מביכה או לא בבית, ומטבע הדברים גם לא הוזמנתי לבתים של אחרים, ובעצם גם לא היו לי כמעט חברות מלבד אלינה.

כמוני גם היא הייתה ביישנית ומוזרה, ובאחד מימי שני כשהבנות סיפרו למורה על הסרט החדש שראו בביתה של אחת מהן, אלינה הזמינה אותי לעשות בביתה מסיבת פיג'מות מיוחדת, רק שתינו.

כמובן ששמחתי מאד על ההזמנה, אך במקום לענות בשמחה כן, הפה שלי מצא  סיבה להתחמק.לא דחיתי אותה רק המצאתי שלל סיבות ותירוצים

פעם זו היתה הסבתא שלי שהבטחתי לבקר ולהישאר אצלה לילה, פעם אחרת כאבי בטן, אמא, אבא, נסיעה עם הדודים... יום אחד נגמרו לי התירוצים וקבענו יום ותאריך בו אשאר אצלה לילה.

 מסוכן לעבור בדלת ללא מזוזה?

התעוררתי בבוקר עם הרגשה רעה שרק התעצמה ככל שהתקרבה השעה. מדדתי חום בתקווה שיעלה, אך המדחום לא עבר את ה36 מעלות. התיישבתי בוכה על המיטה, למה הסכמתי ללכת? אהבתי את חברתי אלינה, ועוד יותר את אמא שלה שדאגה למלא את המזווה בממתקים האהובים עלי ובסך הכל היה לי ממש כיף בחברתה, אז מדוע שנת לילה בביתה מבעיתה אותי? מה חסר לי בביתם המזמין שיש לי בבית בו את רב השעות של היום והלילה אני גם ככה מבלה לבד? האם אני חוששת שארצה להישאר אצלם יותר מלילה אחד, חוששת להתרגל לאמא שנכנסת לבדוק שהכל בסדר, והשמיכה בגודל המתאים וכולי, אך פתאום הכתה בי המחשבה שדווקא חסר להם משהו מאד חשוב: אין להם מזוזה על הדלת, ואיך אסביר לה שמסוכן לעבור בדלת ללא מזוזה? הם יצחקו עליי, אגדות החפץ המגן שייכות לילדות פתיות בנות ארבע ואני בוגרת, כמעט כלה (כמו שנהגה לומר סבתי, מאז יום הולדתי ה12).

לאחר עוד כמה נסיונות נואשים מצאתי פתרון, אני אקח איתי את ספר התהילים המיניאטורי של סבתא, ואשים אותו בכיס מכנסי הפיג'מה. מעודדת אספתי בגדים, מברשת שיניים ויצאתי לדרך.

 מה יותר מטופש מלנשק מזוזות

אלינה כמובן שמחה לבואי ומיד רצנו לחדר שלה בו עמדו שתי מיטות מסודרות לשינה עם 12 כריות צבעוניות על כל אחת, המיטות נבדלו רק בבובה מכוערת להפליא שנחה על אחת מהן.

"איזו מיטה שלי?"- שאלתי

אלינה הסמיקה, ואז לחשה לי: "את חברתי הטובה, אז אני סומכת עליך שלא תצחקי עליי, הבובה שאת רואה על המיטה זו אגאתה הקדושה, אני נותנת לה שוקולדים ועוגות מיוחדות והיא שומרת עליי בלילות, מגינה עלינו מגנבים ופושעים שעלולים לבוא ולהזיק."

הרגשתי הקלה עצומה, אני יכולה לספר לה על הקמע ששומר עליי - המזוזה, והיא לא תצחק עליי כי גם לה יש אחד והוא אפילו יותר מטופש חשבתי.

"מעניין מה אמא שלה חושבת על זה" תהיתי, אך טרם הספקתי להעלות את השאלה ואמא שלה נכנסה עם שתי כוסות שוקו חם וקוביית שוקולד אחת, הגישה לנו את השוקו, ניגשה לבובה המכוערת ודחפה לה את השוקולד ומילמלה דבר מה. "רגע, זה כמו כוס אליהו? היא הולכת לזרוק את השוקולד לפח אחרי שנירדם?" שאלתי את עצמי. אחר כך שמתי לב לנחיל הנמלים המרוצות שענו לי על שאלתי.

הבובה שלא נכנסה לקולקציה Nobody's Perfect

"זו אגאתה הקדושה. אני קבלתי אותה מאמא שלי, והיא קבלה אותה מסבתא, היא המגן של הבנות בכלל, ושלנו בפרט" – אמרה לי בחיוך: "את גם צריכה קמע שיגן עלייך, אני יכולה לבקש מסבתא שלי שתכין לך".

"תודה, אבל יש לי משלי" אמרתי בגאווה והוצאתי את ספרון התהלים של סבתא.

הרבה ימים זרמו מאותו לילה אצל אלינה, ואישה רציונלית ולא מאמינה אנוכי, אך עדיין לכל מקום שאלך, אצבעותיי ממששות את הספרון הקטן של סבתי. ואם בטעות החלפתי תיק, מעיל או בגד ושכחתי להעבירו, כאילו שטן מתערבב בכל מעשיי באותו יום.

בין נחש הנחושת ללוחות הברית

ומה זה קמע בסך הכל? סתם חפץ שמיוחסים לו כוחות מאגיים, יכולת לרפא או להגן מפני כל נזק ופגע רע, והאדם נושא אותו על גופו או איתו.

זו יכולה להיות הבובה של אלינה, החמסה של פטימה (ששמים אותה גם ליולדות, ברכת העסק וכו'), האיקונין של פטרוס הקדוש (פסל של מייסד הכנסייה) או עינו של הורוס ועוד קמעות רבים מספור לכל ארוע, עם ואמונה.

אפילו נחש הנחושת שמשה נצטווה להכין במדבר, או המלח שסבתי שפכה בנדיבות לתוך כיס שמלתי "נגד עין הרע", והמחשבה ממשיכה אל המנתח הדגול שחייב את כובע המזל שלו, אחרת הניתוח יכשל. ואם לא אמצע את עיפרון המזל שלי אכשל במבחן.

ויכול להיות שהמדע טרם מצא את הקשר החמקמק בין הקמע להצלחה, הרי במשך אלפי שנים בני אדם נעזרו ע"י כוחות ניסתרים, זה שטרם הומצאה השיטה להוכיח לא אומר שהדבר לא קיים.

וכך מתנהל לו הויכוח בין המערכת הלימבית לקורטקס הקדם-מצחי שלי, כשלבסוף ידם של הרגשות על העליונה ולהגיון נגמרו הטיעונים, אני שולפת את קלף הניצחון:

קמע השפע - לרכישה בחנות
קמע עוזר -זו עובדה.

אהבתם את הסיפור ?בשביל שנוכל להיפגש בסיפור הבא ,תלחצו על הלינק תקבלו את הסיפור שאני רוקחת עבורכם בe-mail

הערות
* כתובת הדואר האלקטרוני לא תוצג באתר.