אגדות ואמונות

ככל שהמדע מתפתח ונראה לנו כי השמש האירה על כל פינות הנסתר, אנחנו עדיין נאחזים באמונה שלימה שלקמע זה או אחר יש כח להגן ולרפא, זה יכול תכשיט שלא נסיר מצווארנו, פיסת קלף שתתפור בכיס נסתר של חליפת יוקרה, טבעת או כובע, ולמרבה הפלא, כוחו התמיר עובד.

הודעת הסגר שנפלה עלינו כרעם ביום בהיר גרמה לעצירה פתאומית של החיים, וכפי שהעוצר הגיע ללא הכנה מוקדמת, כך גם ביטולו. החיים יכולים לחזור למסלולם התקין והכל יהיה בסדר. האמנם כך הדבר? האמנם אפשר קשור קצוות פרומים מבלי להשאיר סימן? היתכן כי מוחנו ימחק את זיכרון הקרע בזמן ונחזור לחיות באושר ועושר עד עצם היום הזה?

בעידן האינטרנט, כשכל הגיג נעלם במהיר המקש, ולאף אחד אין כוח או רצון לקרוא טקסטים ארוכים, דומה שקל יותר לדבוק בסיפור בעל פה, או להיסתפק בשתי שורות בפייסבוק ולהעלם אל תהום השכחה,למדתי שלמרות הכל או דווקא בגלל, עדיין יש חשיבות לכתיבת מכתבים, זו הדרך לשמור על דמויות יקרות לנצח, ועל הדרך גם לשמור על השפיות.

על תכנון ומציאות והתרחשויות ספורדיות בדרך תכנון לחוד ומציאות לחוד

אולהים המולך מהודו ועד כוש, נהנה בחגיגות כריסמס ומתבשם מאור החנוכיה בדרכו לחגי האש במזרח ומה היה לכנסיה האנגליקנית נגד עץ האשוח.

כל הזוגות מתחילים באהבה רבה, בציפיה לעתיד וחיזוק הקשר ע"י צאצא. ציפיות מול מציאות

העליה לארץ הקודש או הרילוקיישיין יש משהו קסום ומבטיח או שמא לא כל כך? במעבר מארץ לארץ אנו מאבדים המון חברים, שורשינו נקצצים, ולא תמיד משתרשים מחדש..

לגדול על מסורת יכול להיות כיף אדיר, אבל גם להכביד לעתים. ומה קורה כשהשושלת המשפחתית צריכה דם חדש או שינוי?