על חיסונים ואמונות תפלות


בפולקלור הסיני רווחת אמונה, שאם בכפר מחליטים להוציא אדם להורג, אזי לא תופסים אותו ומביאים לתליין, אלא מעבירים הודעה בין התושבים: פלוני אלמוני בן מוות

כאשר הנידון למוות יוצא מפתח ביתו כל מי שהוא פוגש בדרכו מתחיל לספר לו עד כמה הוא בסכנה. מחלה מסתורית ואלימה משתוללת בגופו, ומדוע הוא לא נותר בבית במיטה עד יעבור הזעם.
וככל שהוא פוגש יותר אנשים כך הוא מפחד יותר עד אשר חוזר לביתו, נופל למשכב ומת. 

ומדוע ההקדמה חשובה לעניינינו תשאלו? ברור שחשובה

אתמול למרות הזהרות הרבנים, ואין סוף סרטונים והודעות ווטסאפ וטלגרם.
הודעות מומחים או מומחים מטעם הלכתי לקבל מנה שניה של חיסון נגד קורונה.
אחותי בניסיון נואש גייסה אפילו את האפיפיור, לא בטוח שהבינה מה הוא אמר, ובימים כתיקונם היתה פוסלת אותו כעובד עבודה זרה, אבל הפעם הוא בכל זאת תמך בדעת מיעוט נבער, אז כנראה כשר.

ככל שנקפו השעות החשש עלה

את נעיצת המחט בזרועי אפילו לא הרגשתי, אך ככל שחלפו השעות והכאב בזרוע התפשט וזחל במורד היד, וחדר אל האיברים הפנימיים כך גבר בי החשש שאולי אחותי צדקה? אולי הם הצודקים ולא אנשי המדע והרפואה?

ועכשיו משהסכמתי להכניס את הרעל אל גופי אני הולכת להצטרף אל סבי וסבתי (ושלא תבינו לא נכון, הרעיון של לפגוש אותם, ולנהל שוב שיחות עם האנשים החכמים ביותר קסם לי אבל לא עכשיו. טרם סיימתי את תפקידי כאן.)

וכך, כשהחולשה תוקפת ועוד איברים מצטרפים לכאב, אוסף אמונות טפלות זוחל במסילות מוחי.
בדרכי הביתה לא פגשתי את שולה, חתולת הרחוב שנוהגת לטפס אחרי לקומה השלישית.
שולה נעלמה.
והלא גלוי וידוע לכל בעלי אמונות טפלות, כי חתול יכול לראות את מלאך המות ועל כן בורח כשלושים יום לפני פטירתו של האדם.
זו רק חתולת רחוב
ניסיתי להרגיע את מוחי,
ניקס (החתולה השחורה שלי) מחכה לך בבית, ובטח תקפוץ ותשרוט אותך כרגיל. 

נכנסתי הביתה,
שקט,
אין קול
ואין חתול.
קראתי לה בכל חדרי הבית
 אין.

כאן התחלתי לדאוג באמת,
הכאב התגבר,
הריאות לא הצליחו להכניס אויר,
 ודומני שאבד גם חוש הריח.

זחלתי למיטתי מכוסה זיעה קרה, מנסה נואשות להיזכר מה הסימפטומים של המחלה או שמא אלו תסמיני הפחד ודעה קדומה.
החלטתי שזה הרגע להכין צוואה מפורטת, אך אבוי אצבעותי לא נשמעו לי יותר, הראש נשמט על הכר וצללתי אל קורי החשיכה. 

התעוררתי לקול גרגור בתוך אוזני הימנית,
וגוש פרווה דגדג את ידי,
אני לא משותקת
 ועדיין בחיים.

ניקס קיפצה בחדווה מכרית  לכרית, תוך גרגור קולני, ואם להאמין לאמונה טפלה נוספת כל הגרגורים שלה הוסיפו לי עוד ועוד שנות חיים. 

לפי החישוב שלי כבר עברתי את מתושלח.

קרני השמש האירו את הפינות ולא הצלחתי להבין
איך נפלתי בפח הבורות.

הערות
* כתובת הדואר האלקטרוני לא תוצג באתר.